מיון להשכלה הגבוהה
בחירת תחום הלימוד
השלב הראשון בהרשמה ללימודים אקדמיים הוא בחירת תחום הלימוד. בחירה זו אינה פשוטה: עלינו לבחון את היכולות והנטיות שלנו - במה אנחנו טובים יותר ובמה פחות, מהם הנושאים שמעוררים בנו סקרנות, עניין ותשוקה ואיזה מקצועות מתאימים לערכים שלנו. נוסף על כך, עלינו להתחשב גם בהיבטים הכלכליים והחברתיים של בחירת תחום הלימוד – במה נוכל לעבוד בסוף הלימודים, כמה כסף נרוויח, מה יחשבו עלינו הסובבים אותנו, מה נחשוב אנו על עצמנו וכן הלאה.
לבחירה זו חשוב להתייחס ברצינות. כדאי לאסוף מידע על כל התחומים שאנו שוקלים ללמוד, להתייעץ עם אנשים שאנו סומכים על דעתם ולשוחח עם סטודנטים או עם אנשי מקצוע בתחום. כדאי לקחת בחשבון גם את מקומם של מוסדות הלימוד הרלוונטיים בארץ, את המוניטין שלהם ואת תנאי הקבלה שלהם.
ייעוץ אישי המסייע לבחור תחום לימוד אפשר לקבל באחד המרכזים לייעוץ מקצועי ולימודי המצויים בכמה מהמוסדות להשכלה גבוהה, וכן באחד ממכוני ההכוונה הפרטיים הקיימים בארץ. אפשר להיעזר גם באתר החינמי כיוונים לעתיד, המסייע בכלים מדעיים למתלבטים באיזה תחום לימוד או מקצוע לבחור.
חשוב לדעת שקבלה לחוג המבוקש היא רק תחילת הדרך. פעמים רבות אנשים מחליטים להחליף את תחום הלימודים שלהם במהלך התואר, או שהם מחליטים להמשיך לתארים מתקדמים בנושא אחר מזה שלמדו בתואר הראשון. מסקר שנערך בקרב מדינות ה־OECD* עולה שכמעט 40% מהעובדים אינם עוסקים ישירות בתחום שלמדו בתואר הראשון.
הצורך במיון לאוניברסיטאות
בעולם מושלם היינו כולנו יכולים ללמוד מה שאנחנו רוצים, איפה שאנחנו רוצים ואולי גם בחינם. ואולם, במציאות הדבר בלתי אפשרי. הקושי הראשון בקבלה ללימודים גבוהים הוא ההיצע המוגבל של מקומות לימוד. בכמה מחוגי הלימוד מספר המועמדים גבוה הרבה יותר ממספר מקומות הלימוד. חמישה עד עשרה מועמדים מתחרים על כל מקום פנוי בחוגים ובמוסדות המלמדים מקצועות שנחשבים יוקרתיים, כגון רפואה, משפטים, הנדסה, מדעי המחשב, תקשורת ופסיכולוגיה. לחוגים שהביקוש להם אינו עולה על ההיצע בדרך כלל קל להתקבל.
מספר מקומות הלימוד בכל חוג מוגבל בגלל אילוצים מגוונים, ובהם דרישות המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). אילוצים אלו נובעים מהצורך לווסת את שוק התעסוקה ולהתחשב במספר מקומות ההתמחות הקיימים בו, וכן מיכולותיהם התקציביות והלוגיסטיות של מוסדות הלימוד, כגון מספר המרצים שהם מעסיקים וזמינות המעבדות וכיתות הלימוד שברשותם. מכיוון שאי אפשר לקבל את כל המועמדים, מוסדות הלימוד מעדיפים לקבל את אלה שיש להם הסיכויים הטובים ביותר להצליח בלימודים. לשם כך חוגי לימוד רבים מגדירים סף קבלה, שמטרתו להבטיח שהידע והיכולת של כל המתקבלים ללימודים יאפשרו להם להתמודד עם דרישות הלימודים בהצלחה.
מאחר שהמיון נחוץ, צריך להחליט על פי אילו קריטריונים ובאמצעות אילו כלים יש למיין את המועמדים. חשוב להבין שכל עוד הביקוש עולה על ההיצע, שינוי כלי המיון לא ישנה את מספר המתקבלים. תמיד יהיו מועמדים שלא יתקבלו לחוגים שהם מעוניינים בהם, ובכלל זה מועמדים בעלי רמת יכולת גבוהה שנדחו רק בגלל מחסור במקום. הבחירה בכלי מיון זה או אחר לא תשנה את מספר המתקבלים, אך היא עשויה לשנות את ההרכב שלהם.
*OECD הוא הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
מיון להשכלה הגבוהה
קריטריונים למיון מועמדים להשכלה הגבוהה
קריטריון הקבלה ללימודים נקבע קודם כול לפי תפיסת העולם הערכית שהחברה או מוסד הלימודים מחזיקים בה. בהקשר זה מקובל להבחין בין שתי גישות.
הגישה הראשונה מבוססת על עיקרון של שוויון הזדמנויות מוחלט. לפי גישה זו יש למיין מועמדים להשכלה הגבוהה על סמך הגרלה עיוורת, וכך להעניק לכל אחד מהם את אותו הסיכוי להתקבל. גישה זו מבטיחה שאוכלוסיית התלמידים תייצג את אוכלוסיית המועמדים על כל גווניה. חסרונה העיקרי של גישה זו הוא שמכיוון שהקבלה מתבצעת באקראי, סביר להניח שגם מועמדים שיכולותיהם האקדמיות אינן מספיקות יתקבלו ללימודים. הדבר עלול לגרום לפגיעה ניכרת ברמת הלימודים באקדמיה, לעלייה בנשירה מהלימודים במהלך התואר, ולאובדן של זמן וכסף – הן של תלמידים שלא סיימו את שנת הלימודים, והן של המדינה שסבסדה את לימודיהם.
הגישה השנייה, הרווחת כיום במרבית מדינות ה־OECD ובכללן ישראל, מבוססת על עיקרון של מריטוקרטיה לפי גישה זו יש לקדם מצוינות בחברה, וזאת באמצעות בחירת המועמדים המוכשרים ביותר להשכלה הגבוהה על פי מדדים המנבאים את הצלחתם בלימודים. כיוון שגורמים רבים עשויים להשפיע על הצלחה כזאת, יש צורך ביותר מכלי מיון אחד כדי לנסות לנבא אותה. לשם כך נחוצים כלי מיון שמנבאים הצלחה אקדמית בדיוק רב ככל האפשר, אך גובים מחיר אישי וכלכלי מועט ככל האפשר. כלומר יש למצוא איזון בין העלות והתועלת של הליך המיון.
הגישה המריטוקרטית רווחת במרבית המדינות החברות ב־OECD. להלן כמה מהכלים ומהקריטריונים המשמשים למיון להשכלה הגבוהה במדינות אלו: ממוצע הציונים בבית הספר התיכון, ציוני תעודת הבגרות, מבחני ידע והישגים, מבחני יכולת (כמו הבחינה הפסיכומטרית), מבחני קבלה ייחודיים של מוסדות לימוד, חיבורים אישיים, מכתבי המלצה, ראיונות ונתוני רקע אישיים של המועמדים.
לסקירה מקיפה ראו: סקירת מערכות מיון להשכלה גבוהה בעולם
מיון מועמדים להשכלה הגבוהה בישראל
רוב המוסדות ללימודים גבוהים בישראל מקבלים מועמדים על פי שילוב בין ציוני תעודת הבגרות שלהם ובין ציוניהם בבחינה הפסיכומטרית. בחינת הבגרות והבחינה הפסיכומטרית הם כלי מיון המשלימים זה את זה: יתרונותיו של האחד מפצים על חסרונותיו של האחר.
היתרון הבולט של ציון הבגרות הממוצע ככלי מיון הוא שהוא מבוסס על מדידות רבות, שנערכו לאורך זמן, בתחומי דעת מגוונים ובעזרת מגוון רחב של מבחנים ומטלות. ציון כזה משקף ידע, מוטיבציה והתמדה. עם זאת, ציון הבגרות אינו כלי מיון אחיד. ראשית, הוא מבוסס לא רק על ציוני בחינות חיצוניות אלא גם על הערכה אישית של מורים, והרכב המבחנים שמפיק אותו שונה אצל כל תלמיד. שנית, ציוני הבגרות בכל שנה אינם מכוילים עם הציונים מהשנים הקודמות, ולכן אי אפשר להשוות בין ציונים שלא הושגו באותה שנה. בנוסף, רבים מהמועמדים להשכלה הגבוהה נרשמים ללימודים זמן רב לאחר סיום לימודיהם בתיכון (3–5 שנים), וציוני הבגרות שלהם עלולים שלא לשקף את רמת היכולת שלהם בזמן ההרשמה. לבסוף, יש הטוענים שההקפדה על טוהר בחינות הבגרות לוקה בחסר.
לבחינה הפסיכומטרית יש יתרונות משלה. ראשית, היא מעניקה הזדמנות שנייה לאלה שלא ביטאו את מלוא יכולתם בבית הספר התיכון ולאלה ששיפרו את רמת היכולת שלהם לאחר שסיימו את לימודיהם בבית הספר. שנית, היא מועברת לקראת תחילת שנת הלימודים באקדמיה. שלישית, היא בודקת מיומנויות חשיבה הרלוונטיות לרוב תחומי הלימוד ואינה מתבססת על תוכנית לימודים ספציפית. לבסוף, הבחינה אמינה ושוויונית, וציוניה מכוילים כך שיהיה אפשר להשוות בין ציוני מועמדים גם אם נבחנו בנוסחים שונים זה מזה, בשפות שונות זו מזו ובמועדים שונים זה מזה. אך לבחינה הפסיכומטרית יש גם חסרונות: הציון בה נקבע על סמך בדיקה אחת בלבד, היא בודקת מדגם מצומצם של יכולות ויש כישורים הרלוונטיים להצלחה בלימודים, כגון התמדה ויצירתיות, שהיא אינה בודקת כלל.
בחינות הבגרות והבחינה הפסיכומטרית משלימות זה את זו, ולכן אין זה מפתיע שמחקרים מראים שציון הסֶכֶם, המבוסס על שקלול הציונים בשתי הבחינות, הוא בעל היכולת הטובה ביותר לנבא את הצלחתו של סטודנט בלימודיו.
נוסף על ציון הסֶכֶם, המורכב מציוני הבגרות ומציון הבחינה הפסיכומטרית, רוב המוסדות להשכלה גבוהה בארץ מציעים גם מדדים אחרים לקבלה, כגון ציוני מכינה קדם־אקדמית, ציונים בקורסים מקוונים, ציונים בשנה א' בחוג אחר וציוני בגרות ללא ציון פסיכומטרי. המוסדות להשכלה גבוהה הם המחליטים אם וכיצד להשתמש במדדים אלו.
מיון להשכלה הגבוהה
חלופות למערכת המיון
לכל מערכת מיון יש חסרונות. יש אנשים המציעים חלופות למערכת המיון הנוכחית בארץ כדי להתגבר על חסרונותיה. סקר בנושא נערך בארץ בקרב יותר מ־8,000 משיבים. כ־70% מהמשיבים בסקר הציעו לבסס את המיון על ריאיון אישי או על מבחן בתחום הלימוד המיועד, כ־60% מהם הציעו להפחית את משקלה של הבחינה הפסיכומטרית במיון או לבטלה לגמרי ולהגדיל את משקל ציוני בחינות הבגרות, וכ־50% מהם הציעו לבסס את המיון על הישגים בשנה א', כלומר למיין את התלמידים רק אחרי שנת הלימודים הראשונה. עם זאת, גם לחלופות אלו יש חסרונות, ואלו נידונים בסעיפים הבאים.
ריאיון אישי
על פי גישה זו המיון להשכלה הגבוהה צריך להתבסס על ראיון אישי אחד או יותר שיקבע עד כמה כל מועמד מתאים לתחום לימודים כלשהו. מועמדים רבים ללימודים מעוניינים בריאיון ככלי מיון, וזאת מכיוון שהם חשים שהוא נותן להם הזדמנות להביע את עצמם ולתת ביטוי מלא ליכולותיהם ולמאפייני האישיות שלהם.
עם זאת, מחקרים רבים מאוד מראים שהריאיון אינו כלי מיון אובייקטיבי, והוא סובל מהטיות שיפוט. למראיינים יש עמדות והעדפות אישיות, אף שלפעמים אינם מודעים להן, וכמה מהן אינן רלוונטיות להצלחה בלימודים: מאפיינים כגון גיל, מגדר, מוצא אתני, סגנון דיבור ומראה חיצוני עלולים להשפיע על מהלך הריאיון ועל הערכת המראיין. מלבד זאת, כשכמה מראיינים מעריכים את אותו המועמד קורה לעיתים קרובות שהם לא מסכימים ביניהם על יכולותיו או על סיכוייו להצליח בלימודים. ובאמת, מחקרים רבים מצאו כי היכולת של ריאיון מיון לנבא את סיכויי המועמדים להצליח בלימודים נמוכה מאוד עד אפסית. לבסוף, כאשר צריך למיין מספר גדול של מועמדים השימוש בראיון ככלי למיון אינו מעשי, וזאת משום שקשה לגייס מראיינים מקצועיים רבים כל כך ולהכשיר אותם למשימה. לסיכום, הקמה של מערך מיון המבוסס על ראיונות היא מורכבת ויקרה מאוד, והיות שראיונות כמעט שאינם מסייע לניבוי הצלחה בלימודים, אין היא מוצדקת.
מבחן ייעודי בתחום הלימוד המבוקש
על פי גישה זו קבלה ללימודים צריכה להתבסס על מבחן הבודק ידע או כישורים ותכונות אישיות הרלוונטיים לתחום הלימוד המבוקש.
לעיתים קרובות מבחני ידע אינם הוגנים. רבים מתחומי הלימוד בהשכלה הגבוהה אינם נלמדים בבית הספר התיכון, ולכן סביר שלרבים מהמבקשים ללמוד אותם לא יהיה ידע מוקדם הנוגע אליהם. מבחן המבוסס על ידע מוקדם צפוי להיות מוטה לטובת אלה שלמדו את התחום בבית הספר התיכון או בחוגים יוקרתיים, ומוטה לרעת אלה שהתחום לא נלמד בבית ספרם. נוסף על כך, אין זה מעשי לדרוש ממועמד שנרשם לכמה תחומי לימוד לגשת לבחינות ידע בכל אחד ואחד מהתחומים האלה, משום שהדבר יחייב אותו להשקיע הרבה זמן, כסף ומאמץ.
בתחומי לימוד מסוימים, שההצלחה בהם דורשת כישורים מיוחדים או תכונות אישיות ספציפיות, משתמשים במבחנים ייעודיים נוסף על כלי המיון הרגילים. לדוגמה, המיון ללימודי ארכיטקטורה וללימודי כמה מתחומי האומנויות מבוסס גם על תיק עבודות ועל מבחני ביצוע, והמיון ללימודי רפואה מבוסס גם על מרכזי הערכה הבודקים היבטים של אישיות המועמדים ושל התנהגותם.
מיון על סמך ציוני הבגרות בלבד
התומכים בגישה זו מאמינים כי בחינות הבגרות נוגעות במגוון רחב של נושאים ויכולות ומשקפות תוצר של שנות לימודים רבות, ולכן אין צורך להוסיף עליהן עוד כלי מיון ויש לקבל מועמדים ללימודים על סמך ציוני הבגרות שלהם בלבד. גישה זו מיושמת בפועל במרבית המכללות ובכמה חוגים באוניברסיטאות.
שימוש בלעדי בבחינות הבגרות אינו נהוג בארץ באופן גורף, וזאת בגלל מאפייני בחינות הבגרות הפוגעים ביכולתן לספק מדד אובייקטיבי, שוויוני והוגן של רמת היכולת של מועמדים ללימודים, כאמור לעיל.
מיון במהלך הלימודים
על פי גישה זו יש לקבל את כל המועמדים ללימודים לשנה אחת, ובסיומה למיין אותם לפי ציוניהם. גישה זו מיושמת בפועל באוניברסיטה הפתוחה ובכמה חוגים באוניברסיטאות ובמכללות.
מיון במהלך הלימודים אינו נהוג באופן גורף מכמה סיבות. מבחינת מוסדות הלימוד, חוגי לימוד רבים אינם ערוכים לקלוט תלמידים במספר רב משום שמספר כיתות הלימוד והמרצים שלהם אינו מספיק לשם כך. כמו כן, בשיטה זו מספר הנרשמים לכל חוג יכול להשתנות באופן דרמטי בכל שנה, והדבר מקשה על המוסדות להיערך לקראתו. מבחינת המועמדים ללימודים, בשיטה זו הצורך לעבור בחינת מיון להשכלה גבוהה אינו מתבטל אלא רק נדחה לסוף שנה א'. סטודנט שלא יצליח לעבור לשנה ב' בחוג כלשהו ידע על כך רק בתום שנת הלימודים, אחרי שהשקיע זמן, כסף ומאמצים לשווא, והוא אף עלול שלא להספיק להירשם ללימודים בחוג אחר. יתרה מזאת, המיון בשיטה זו מבוסס על מבחנים מגוונים שיש להם מחברים רבים במוסדות רבים ובשנים רבות, ולכן אינו אחיד ואינו הוגן.
מודל המיון במהלך הלימודים נוסה בארץ בעבר ונחל כישלון חרוץ. הוא גרם לאווירת לימודים תחרותית, ללחץ כבד על מורים לתת ציונים גבוהים, לירידה באיכות הלימודים, לעלייה בעלות הכספית של הלימודים – הן לתלמיד והן למוסד – ולתחושות תסכול, כישלון ובזבוז זמן אצל מי שלא התקבל. כל אלו גרמו למוסדות שיישמו את המודל להפסיק להשתמש בו.
