מיון להשכלה הגבוהה

חלופות למערכת המיון

לכל מערכת מיון יש חסרונות. יש אנשים המציעים חלופות למערכת המיון הנוכחית בארץ כדי להתגבר על חסרונותיה. סקר בנושא נערך בארץ בקרב יותר מ-8,000 משיבים. כ-70% מהמשיבים בסקר הציעו לבסס את המיון על ריאיון אישי או על מבחן בתחום הלימוד המיועד, כ-60% מהם הציעו להפחית את משקלה של הבחינה הפסיכומטרית במיון או לבטלה לגמרי ולהגדיל את משקל ציוני בחינות הבגרות, וכ-50% מהם הציעו לבסס את המיון על הישגים בשנה א', כלומר למיין את התלמידים רק אחרי שנת הלימודים הראשונה. עם זאת, גם לחלופות אלו יש חסרונות, ואלו נידונים בסעיפים הבאים.

ריאיון אישי

על פי גישה זו המיון להשכלה הגבוהה צריך להתבסס על ראיון אישי אחד או יותר שיקבע עד כמה כל מועמד מתאים לתחום לימודים כלשהו. מועמדים רבים ללימודים מעוניינים בריאיון ככלי מיון, וזאת מכיוון שהם חשים שהוא נותן להם הזדמנות להביע את עצמם ולתת ביטוי מלא ליכולותיהם ולמאפייני האישיות שלהם.

עם זאת, מחקרים רבים מאוד מראים שהריאיון אינו כלי מיון אובייקטיבי, והוא סובל מהטיות שיפוט. למראיינים יש עמדות והעדפות אישיות, אף שלפעמים אינם מודעים להן, וכמה מהן אינן רלוונטיות להצלחה בלימודים: מאפיינים כגון גיל, מגדר, מוצא אתני, סגנון דיבור ומראה חיצוני עלולים להשפיע על מהלך הריאיון ועל הערכת המראיין. מלבד זאת, כשכמה מראיינים מעריכים את אותו המועמד קורה לעיתים קרובות שהם לא מסכימים ביניהם על יכולותיו או על סיכוייו להצליח בלימודים. ובאמת, מחקרים רבים מצאו כי היכולת של ריאיון מיון לנבא את סיכויי המועמדים להצליח בלימודים נמוכה מאוד עד אפסית. לבסוף, כאשר צריך למיין מספר גדול של מועמדים השימוש בראיון ככלי למיון אינו מעשי, וזאת משום שקשה לגייס מראיינים מקצועיים רבים כל כך ולהכשיר אותם למשימה. לסיכום, הקמה של מערך מיון המבוסס על ראיונות היא מורכבת ויקרה מאוד, והיות שראיונות כמעט שאינם מסייע לניבוי הצלחה בלימודים, אין היא מוצדקת.

מבחן ייעודי בתחום הלימוד המבוקש

על פי גישה זו קבלה ללימודים צריכה להתבסס על מבחן הבודק ידע או כישורים ותכונות אישיות הרלוונטיים לתחום הלימוד המבוקש.

לעיתים קרובות מבחני ידע אינם הוגנים. רבים מתחומי הלימוד בהשכלה הגבוהה אינם נלמדים בבית הספר התיכון, ולכן סביר שלרבים מהמבקשים ללמוד אותם לא יהיה ידע מוקדם הנוגע אליהם. מבחן המבוסס על ידע מוקדם צפוי להיות מוטה לטובת אלה שלמדו את התחום בבית הספר התיכון או בחוגים יוקרתיים, ומוטה לרעת אלה שהתחום לא נלמד בבית ספרם. נוסף על כך, אין זה מעשי לדרוש ממועמד שנרשם לכמה תחומי לימוד לגשת לבחינות ידע בכל אחד ואחד מהתחומים האלה, משום שהדבר יחייב אותו להשקיע הרבה זמן, כסף ומאמץ.

בתחומי לימוד מסוימים, שההצלחה בהם דורשת כישורים מיוחדים או תכונות אישיות ספציפיות, משתמשים במבחנים ייעודיים נוסף על כלי המיון הרגילים. לדוגמה, המיון ללימודי ארכיטקטורה וללימודי כמה מתחומי האומנויות מבוסס גם על תיק עבודות ועל מבחני ביצוע, והמיון ללימודי רפואה מבוסס גם על מרכזי הערכה הבודקים היבטים של אישיות המועמדים ושל התנהגותם.

מיון על סמך ציוני הבגרות בלבד

התומכים בגישה זו מאמינים כי בחינות הבגרות נוגעות במגוון רחב של נושאים ויכולות ומשקפות תוצר של שנות לימודים רבות, ולכן אין צורך להוסיף עליהן עוד כלי מיון ויש לקבל מועמדים ללימודים על סמך ציוני הבגרות שלהם בלבד. גישה זו מיושמת בפועל במרבית המכללות ובכמה חוגים באוניברסיטאות.

שימוש בלעדי בבחינות הבגרות אינו נהוג בארץ באופן גורף, וזאת בגלל מאפייני בחינות הבגרות הפוגעים ביכולתן לספק מדד אובייקטיבי, שוויוני והוגן של רמת היכולת של מועמדים ללימודים, כאמור לעיל.

מיון במהלך הלימודים

על פי גישה זו יש לקבל את כל המועמדים ללימודים לשנה אחת, ובסיומה למיין אותם לפי ציוניהם. גישה זו מיושמת בפועל באוניברסיטה הפתוחה ובכמה חוגים באוניברסיטאות ובמכללות.

מיון במהלך הלימודים אינו נהוג באופן גורף מכמה סיבות. מבחינת מוסדות הלימוד, חוגי לימוד רבים אינם ערוכים לקלוט תלמידים במספר רב משום שמספר כיתות הלימוד והמרצים שלהם אינו מספיק לשם כך. כמו כן, בשיטה זו מספר הנרשמים לכל חוג יכול להשתנות באופן דרמטי בכל שנה, והדבר מקשה על המוסדות להיערך לקראתו. מבחינת המועמדים ללימודים, בשיטה זו הצורך לעבור בחינת מיון להשכלה גבוהה אינו מתבטל אלא רק נדחה לסוף שנה א'. סטודנט שלא יצליח לעבור לשנה ב' בחוג כלשהו ידע על כך רק בתום שנת הלימודים, אחרי שהשקיע זמן, כסף ומאמצים לשווא, והוא אף עלול שלא להספיק להירשם ללימודים בחוג אחר. יתרה מזאת, המיון בשיטה זו מבוסס על מבחנים מגוונים שיש להם מחברים רבים במוסדות רבים ובשנים רבות, ולכן אינו אחיד ואינו הוגן.

מודל המיון במהלך הלימודים נוסה בארץ בעבר ונחל כישלון חרוץ. הוא גרם לאווירת לימודים תחרותית, ללחץ כבד על מורים לתת ציונים גבוהים, לירידה באיכות הלימודים, לעלייה בעלות הכספית של הלימודים - הן לתלמיד והן למוסד - ולתחושות תסכול, כישלון ובזבוז זמן אצל מי שלא התקבל. כל אלו גרמו למוסדות שיישמו את המודל להפסיק להשתמש בו.