מיון לבתי ספר לרפואה

הצורך במיון לבתי הספר לרפואה

המיון ללימודי רפואה נחוץ בשל הביקוש העצום ללימודים אלה ובשל ההיצע המוגבל של מקומות לימוד, הנובע מאילוצים תקציביים ולוגיסטיים של בתי הספר לרפואה ומחסור במקומות התמחות. מוסדות הלימוד ממיינים את המבקשים ללמוד בהם כדי לקבל את המועמדים שיש להם הסיכויים הטובים ביותר להצליח בלימודים ושניחנו בכישורים הנחוצים לתפקוד מקצועי טוב כרופאים.

עד לפני כ-15 שנים ערכו בתי הספר לרפואה בישראל ריאיון אישי ארוך, ולרוב יחיד, כחלק מהליך הקבלה. מטרת הריאיון הייתה בעיקר לסנן מועמדים בעייתיים, והקבלה התבססה בעיקר על ציוני בחינות הבגרות והבחינה הפסיכומטרית. מחקרים רבים מצאו שריאיון לא מובנה הוא כלי מדידה בלתי מהימן ואף בלתי הוגן, שכן הוא אינו סטנדרטי ואובייקטיבי והוא מועד להטיות בשיפוט המעריכים. נוסף על כך, תצפית אחת או שתיים אינן מהימנות דיין לצורך קבלת החלטות חורצות גורל. לאור המחקרים הללו ולאור העובדה שבתי ספר לרפואה בעולם המערבי החלו למיין מועמדים לרפואה באמצעות מרכזי הערכה, הוחלט להשתמש במרכז הערכה בהליך המיון למרבית בתי הספר לרפואה בישראל. מרכז הערכה מבוסס על תצפיות והערכות רבות, על מדידה סטנדרטית ועל כלי מדידה מגוונים. מאפיינים אלו משפרים את איכות המדידה, את מהימנותה ואת תוקפה.